<h1>האגודה — כתובות</h1>
<h2>דף יג.</h2>
[כתובות ס"ד ע"א] כותבין איגרת מרד על ארוסה ואין כותבין איגרת מרד על שומרת יבם. פסק רב אלפס דליתא להא מילתא דהא גרסינן פרק החולץ [ל"ט ע"ב] חזרו לומר מצות ייבו' קודמת. דמעיקרא סברו כאבא שאול דתניא אבא שאול אומר הכונס יבמתו לשם נוי לשם אישות לשם דבר אחר כאילו פוגע בערוה וקרובני בעיני להיות הולד ממזר. בסוף סברוה כרבנן דאמרי יבמה יבא עליה מכל מקום. הילכך הוה הילכתא כמשנה ראשונה דמצות יבום קודמת וכן פסק השאלתות ורבי' חננאל וגאונים הרבה. ורבינו תם פסק כמשנה אחרונה דמצות חליצה קודמת עיין פרק החולץ.
<h2>דף כה.</h2>
[כתובות ו' ע"א] האי מסכריא דנזייתא אסור להדוקי ביום טוב. פירש בקונטרס וגדולים אחרים דאסור משום סחיטה. וקשה לרבינו תם דסחיטה אסורה משום ליבון ובשאר משקים וכל דבר שמלכלך את בולעו לא שייך ליבון אלא במים ולר"י נראה דבשאר משקין שייך נמי ליבון כמו במים ובערו' פירש מסוכריא סתימת גיגית של שכר אסור לאהדוקי שמא תבטל הסתימה אצל הגיגי' ומכוין לבטלו שם ואין מכוין לעשות כלי ומכל מקום פסיק רישיה הוא לענין דש.
<h2>דף כט.</h2>
[כתובות ק"ה ע"א] גוזרי גזירות שבירושלי' היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. פר"י הא דלא פריך הכא הכתיב ושוחד לא תקח כדפריך אקרנא. אר"ת משום דלא נטלו שכר מבעלי דינין אלא משל צבור. ור"י מפ' דהכא לאו בתורת שכר היו נוטלין אלא שכל שעה היו יושבין בדין ולא היה להם במה להתפרנס.
<h2>דף לו.</h2>
[כתובות כ"ב ע"א] האשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת, ואם יש עדות שהייתה אשת איש אינה נאמנת. את בתי נתתי לאיש. פר"י היכא דאמר קדשתי בתי ולא פירש לאיש נאמן אחרי כן לפרש מי אבל על בתו בוגרת אינו נאמן לומר קדשתיה כשהייתה קטנה.
<h2>דף מה:</h2>
[כתובות י' ע"ב] אכל תמרים אל יורה משום שכרות, עיין בכריתות פרק קמא [י"ג ע"ב].
<h2>דף נב.</h2>
[כתובות פ"ד ע"א] מי שמת והניח מלוה או פקדון ביד אחרים רבי טרפון אמר ינתנו לכושל שבהן רבי עקיבא אומר אין מרחמין בדין אלא ינתנו ליורשיו שכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכים שבועה. משמע אשה גובה כתובה מן המלוה אף על פי שאינו נוטלת בראוי ולא דמי לבכור דאמרינן פרק יש נוחלין [קכ"ה ע"ב] אינו נוטל במלוה שאני אשה דמן הדין היה לה ליטול בראוי אלא משום דהקילו גבי כתובה כדאיתא פרק יש בכור [נ"ב ע"א]. אבל האידנא דמטלטלי דיתמי משתעבד לבעל חוב גבי בעל חוב מנייהו דיתמי בין תפס בין לא תפס כן כתב רב אלפס. וכל שכן בזמן הזה דינתנו לכתובת אשה דאפוכי מטרתא למה לי דאפילו היה בידם היתה גובה וכן פסק רבינו יואל הלוי ושאר גאונים ונמצא בתשובת הרבי שמואל מבנבערק האי דנחלקו במסכת כתובות היינו בימיהם דאין אשה גובה פורנא מהם אבל עכשיו פשיטא דאשה קודמת לכל לגבות מן הפקדון. אבל ממלוה אינו גובה כדפסק פרק יש נוחלין [שם] גבי בכור דאינו נוטל וכל שכן כתובת אשה. דגריע כדמוכח פרק יש בכור [שם]. ומיהו ממשכונות גביא אבל ממשכון של כותי דלא שייך צדקה לא קני אבל (במסכ' ע"ז) [בעובד כוכבים] מספקא לן אי הוי כזביני אי לא הילכך מספק' לן והמוצי' מחבירו עליו הראיה עד כאן לשונו.
[כתובות נ"ד ע"ב] תנאי כתוב' ככתובה למוכרת למוחלת למורדת לפוגמת ולתובעת ולעוברת על דת ולשבח. פירש ר"י אי לא הוה תנאי כתובה ככתובה היתה גובה תוספת מן השבח כמו בעל חוב דגבי אפילו משבח שהשביחו יתומים כדמשמע פרק יש בכור [נ"א ע"ב]. אבל כתובה אינה נגבית מן השבח ולא מן הראוי.
<h2>דף נב:</h2>
[כתובות פ"ד ע"א] לעולם ירושת הבעל דאורייתא וכגון שהורישתו אשתו בית הקברות ומשום פגם משפח' אמור רבנן לישקול דמי וליהדר (כדתנן) [כדתניא] המוכר קברו ומעמדו באין בני משפחה וקוברין אותו בעל כרחו.
